אמא בלב היוגה 2 מאת יאיר חיים

בתחילת שנה זו, ליוויתי באופן צמוד למדי את אמי שהייתה מאושפזת בבית החולים במשך חודש שלם. ביליתי שעות לא מעטות בכל יום לצד מיטתה של אמי. למעשה, מזה מספר שנים אחיותיי ואני מטפלים באמנו המבוגרת והסיעודית באופן די אינטנסיבי. הנטל המעשי של טיפול באמא אינו קל, אך כבד ממנו, לדעתי, הנטל הרגשי, בפרט בתקופות של החמרה במצבה של אמא, ובעיקר במצבה הנפשי.
כך הסבל של אמא יוצר סבל ועומס עלינו הקרובים אליה ולפעמים מקשה ואף פוגע בטיפול בה.

לצד התחושה הטובה מעצם הגשת העזרה והסיוע לאמא, כולנו חווים כל הזמן רגשות, תחושות ומחשבות מטרידות, כמו: דאגה מתמדת לשלומה של אמא וחשש להחמרה במצבה, הבנה ואפילו הזדהות עם הקשיים הכרוכים בהזדקנות ובמוגבלות, המציפים בחוזקה את שאלת הטעם בהמשך החיים, חוסר אונים נוכח הסבל המתמשך של אמא, תסכול מפגיעה ביכולת לתקשר איתה, וספקות אם אנחנו מטפלים בה כראוי ועושים כל מה שאפשר כדי לעזור לה. מעל כל אלה, מרחפת עננה רגשית כבדה, הנובעת מהיפוך בתפקידים מאמא מטפלת ומגוננת לאמא מטופלת וחסרת אונים, ומהפחד מהמוות, הכרוך בפרידה ממנה לנצח. 

בכל התיאור הזה אין שום דבר ייחודי למשפחתנו: אנשים רבים מטפלים בהוריהם המבוגרים ו/או החולים ותוך כדי הטיפול חווים תחושות ורגשות דומים. למעשה, עקב התארכות החיים (וללא שיפור באיכות החיים בהכרח) יותר ויותר אנשים מטפלים בהוריהם (גם כאשר מעסיקים מטפל/ת צמוד/ה). הנטל המעשי והרגשי כבד במיוחד על מי שמתפקד כמטפל ראשי או יחיד בהורה. 

הנה שלושה דברים שדרך היוגה השלמה יכולה לתרום לנושאים בנטל הטיפול בהורה:

ראשית, דרך היוגה השלמה מקלה על המטפלים בהורים בכך שהיא מלמדת איך לטפל באופן מועיל בהורה, תוך כדי תחושות, מחשבות ורגשות מטרידים וקשים, שהם טבעיים לגמרי. כפי שתיארתי במאמר קודם, שעסק באמא המטפלת בילדיה, בלב היוגה מצויה הפעולה המודעת והמועילה: מתוך מודעות למה שעולה בהכרה שלנו ולמטרה במציאות, נולד החופש לבחור פעולה, המיועדת להשיג את המטרה. זאת, במקום פעולה אוטומטית מתוך רגשות ודחפים, שלעיתים פוגעת בהשגת המטרה.
מניסיוני אני יכול להעיד שאכן הלימוד והתרגול היוגי תורמים רבות ליכולת שלי לטפל באמי באופן מועיל, תוך כדי התחושות הקשות שאני חווה. כדי להמחיש זאת, אספר רק שהתשובה השגורה בפי להתנצלות של אמי על הנטל הכבד שהיא מטילה עלי היא: “אני רק עושה את מה שצריך לעשות במצב הנוכחי”.

שנית, אחד מכללי הפעולה הספציפיים היחידים שיש ביוגה, עוסק בדיוק ב’חובה’ לכבד אב ואם, לטפל בהם. זה חלק מה’דהרמה’ האוניברסלית של כל אדם. אותי מלווה כל הזמן המחשבה שזו זכות גדולה שיש לי את היכולת והאפשרות לטפל באמי.

שלישית, היוגה עוזרת להטמיע בתוכנו תובנה בסיסית לגבי החיים, תובנה שיכולה להקל עלינו בטיפול בהורה: ההזדקנות והמוות הם טבעיים, וודאיים ובלתי נמנעים. לפי היוגה, כל אובייקט בעולם התופעות (Prakriti) – כולל הגוף וההכרה – משתנה, זמני וחולף, ובמילים אחרות יש לו התחלה, משך וסוף.
כמו כן, החשש לעתיד והפחד מהמוות הוא הסבל ‘הקיומי’ (Abhinivesha), המלווה באופן מתמיד את חיינו. זהו הסבל שעליו מדברת היוגה ומלמדת כיצד להשתחרר ממנו.
ההזדקנות החולי והמוות הם בדיוק הסבל שפגש הבודהה כשהוא יצא אל העולם כנסיך צעיר. דרך היוגה השלמה, כמו תורתו של הבודהה, נועדו לשחרר אותנו מסבל זה. השחרור מהסבל אינו חיי נצח או היעלמות הסבל מהחיים, אלא הפנמה שהמוות הוא חלק טבעי ובלתי נמנע בחיים ושהסבל הוא חלק טבעי ומובנה בהכרה (לצד האושר).
לפי היוגה, יש בנו גם מהות אחרת קבועה ובלתי משתנה, שבה אין סבל – המודעות (Purusha). התבססות במודעות משחררת מהסבל.

ממליץ לצפות בשיחה הזו על טיפול בהורים.