טניס ויוגה מאת יאיר חיים
צפיתי לאחרונה בשידורים של תחרויות טניס בינלאומיות חשובות. אני נהנה לראות את המיומנות הגבוהה שמפגינים הטניסאים והטניסאיות – השליטה בגופם, במחבט, בכדור – וגם את הדרמה שנוצרת מההתנגשות בין השאיפות לניצחון של המתחרים. אבל לא פחות מזה, מסקרנת אותי ההשפעה של ההיבטים המנטליים על הביצועים. זו תופעה שקיימת כמעט בכל ענף ספורט, אך בולטת במיוחד בטניס.
המתח, הפחד לטעות, ההתרגשות, התסכול – כל אלו ניכרים היטב בהתנהלות השחקנים על המגרש. למשל:
טעויות לא אופייניות בהגשה או בחבטה, דווקא בנקודות מכריעות, בעקבות המתח והפחד לאבד את המשחק. רצף של פספוסים פשוטים, כתוצאה מתסכול על טעות קודמת שממשיך ללוות את השחקן. ובמקרים קיצוניים – שחקנית שמגיעה לגמר לאחר סדרת ניצחונות, אך לא מצליחה לשחק כלל כהרגלָה בגלל ההתרגשות והלחץ, ומפסידה “על האפס”.
אז מה הקשר בין טניס ליוגה?
ובכן, ראשית – טניס הוא חלק מהחיים האנושיים, ויוגה, בניגוד לדימוי הרווח, עוסקת בחיים עצמם. שום דבר אנושי אינו זר לה.
שנית – יוגה עוסקת בפעולה. למעשה, אחד מחמשת התחומים בדרך היוגה השלמה הוא קארמה יוגה – יוגה של הפעולה. תחום זה מציע עקרונות לביצוע פעולה מועילה, כלומר – פעולה המכוונת להשגת מטרה, תוך איזון בין רצון, תודעה ותגובה. ובטניס – שם הקשר בין מצב מנטלי לביצועים פיזיים הוא ישיר ובולט – השחקן בהחלט יכול לשפר את יכולותיו אם יישם את עקרונות היוגה של הפעולה.
יוגה מבחינה בין פעולה אוטומטית לפעולה מודעת:
רוב הפעולות שלנו נעשות באופן אוטומטי – תגובות המבוססות על דפוסים שנצרבו בנו בעבר, כתוצאה ממצבים דומים שחווינו. התגובות האוטומטיות מקשרות בין אירועים לבין רגשות, תחושות, מחשבות – ומתוכן נגזרות גם פעולות (או הימנעויות, דיבור וכו’). תגובה אוטומטית יכולה להיות חיונית במצבים הישרדותיים, אך היא עלולה גם להזיק – כשאינה מותאמת להווה. במצבים כאלה, היוגה מציעה לעבור לפעולה מודעת, או “ידנית”: להבחין בדפוס, לזהות את התגובה הפנימית, לעצור לרגע, לראות את המציאות כפי שהיא, להגדיר מטרה – ואז לבחור פעולה שתשרת אותה.
ומה עם משחק טניס? גם שם זה אפשרי?
כן – גם, ואולי במיוחד שם. כמובן, זה מצריך לימוד ותרגול של דרך היוגה השלמה, תחילה במצבים פשוטים, ובהדרגה גם באתגרים גדולים יותר – על המגרש ובחיים עצמם. כשהתרגול מתבסס, המודעות נשארת ערה גם בתוך התנועה: אפשר לזהות מהר את רגש התסכול שעולה בעקבות טעות, ואת המחשבה השלילית שבאה בעקבותיו – ולבחור לא להיגרר אחריהם, אלא להישאר בנוכחות ולבצע את הפעולה המתאימה לרגע הזה. מניסיון אישי, אני יכול להעיד שכבר בתחילת הדרך מרגישים את השינוי: שחקן שמתרגל יוגה מסוגל למשל לא ליפול לטעות שנייה אחרי הראשונה. הוא רואה את התסכול, שומע את המחשבה, אבל לא נותן להן לקבוע את התוצאה של הנקודה הבאה.
ומה אומרים השחקנים עצמם?
ציטוט מדבריו של אחד מגדולי שחקני הטניס בכל הזמנים, נובאק ג’וקוביץ’, ממחיש זאת היטב: “כשאני שוגה בהגשה או בחבטת גב היד, עדיין יש לי הבזקים של ספק עצמי. אבל כעת אני יודע להתמודד איתם. עשיתי כל כך הרבה מיינדפולנס, שמוחי מתפקד טוב יותר אוטומטית. אני מקבל את המחשבות כפי שהן – הן מתרוצצות כמו מטורפות, אבל זה מה שהן אמורות לעשות. המשימה שלך היא לאפשר להן לצוץ – ולהיעלם.”
לסיכום:
טניס הוא שדה פעולה, והיוגה – דרך לראות ולהיות בתוך הפעולה. כשהמודעות נוכחת – המשחק משתנה. לא רק על המגרש, אלא גם בחיים.
מאחל שנה של בחירה,
יאיר חיים
