מכתב מהקושי מאת זיו שנהב
הכל עכשיו יותר מדי,
התחושה של המועקה בחזה היא יותר מדי,
הכבדות שמושכת אותך מטה היא יותר מדי,
המחשבות שרצות ומספרות על כל הבעיות בחיים הן יותר מדי.
קשה לראות מעבר, גם כשלרגע הדברים כאילו מסתדרים. תשומת הלב תוך רגע נמשכת למחשבה על ״כמה הכל רע״ או לזה שיש עוד ערימת כביסה לא מקופלת בסלון.
ואת מנסה לפעול, לעשות את מה שנדרש. הולכת לעבודה, שוטפת כלים ויושבת ללמוד, אבל הכל מלווה בקושי אדיר.
מה שעולה ברגעים כאלו זה – ״כנראה זה לא אמור להיות ככה״, ״כנראה זה סימן שמשהו לא בסדר״.
ובתוך בריכת חוסר שביעות הרצון הענקית הזאת אנחנו משוכנעים שלא כך הדבר אמור להיות, שזה לא בסדר, שמשהו פה חייב להשתנות!
האמנם?
הקושי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. החיים הם קשים, לצד היופי והשמחה תמיד יהיה גם קושי. לרצות לדחוף קדימה זה קשה, הבדידות היא קשה, המצב בעולם הוא קשה והשוואות כל היום מסביב זה קשה.
ואם הקושי הינו חלק בלתי נפרד מהחיים אז הוא לא מה שאנחנו צריכים לפתור או לשנות והוא לא מרמז שמשהו לא תקין.
הבעיה היא לא בקושי!
הבעיה היא שאנחנו מייחסים לו משמעות וידע שהם לא מדויקים!
בחודש האחרון חוויתי תקופה של עומס וטירוף, וכל הרגשות הקשים עלו. חוסר המוטיבציה, הרצון לפרוש מהכל, יובש בפה, ערפול והמחשבה שאני לא מספיק טובה. בכל רגע כזה עמדו בפני שתי אפשרויות:
האופציה הראשונה – לנסות להפסיק את הקושי! לדחות את כל התחושות האלו, את הכיווץ הבלתי נסבל הזה. אני אתחיל לחפש נעים. אני אוותר על המשימות, על מה שעלי לעשות ואלך לסיבוב בים או אשכב על הספה, כי הקושי הוא עכשיו הבעיה שאותה צריך לפתור. אני לא אוכל לשבת על המשימות ולסיים כי הכל יעלה שוב ולכן אני אבחר שוב ושוב בעוד פרק בנטפליקס או עוד שוקולד וגלילה בטלפון.
האופציה השניה – לראות את כל האיכסה, להבחין ברצון שזה יפסיק כבר ובכל התגובות הפנימיות שעולות לדחייה, אבל להזכיר לעצמי שאין פה משהו שהוא לא בסדר – כי הרי אנחנו כבר יודעים שהקושי הינו חלק מהחיים, בלתי נמנע ותקין לגמרי.
ואיך פועלים מתוך המקום הזה? פשוט ממשיכים באותה הדרך שהלכנו, מפנים תשומת לב לסיטואציה ועושים את המשימות. זה לא יהיה נעים, זה לא יהיה קל, אבל זה לא אומר שאנחנו לא פועלים בדיוק איך שאנחנו צריכים. עוברים דרך הקושי ולא מנסים כל החיים לברוח ממנו.
הקסם מבחינתי במעבר דרך הקושי הוא ההבנה שזה שקשה עכשיו – לא מרמז שאנחנו לא בכיוון הנכון. שהדרך קשה, לא נעימה, מעלה את הרצון לפרוש – רק אומר שאנחנו מתקדמים בדרך!
והיופי זה כשהפעולות נעשות, תוצאות הפעולה יגיעו.
ועם הקושי אני מסיימת את החודש הקשה והעמוס הזה.
אנחנו עוברים את האתגר ומתקדמים לכיוון שאנחנו רוצים בחיים. לסיים את תקופת המבחנים, לעשות את הבירוקרטיה לעסק או לסיים פרויקט.
והאם הקושי נשאר איתנו?
בהכרח לא.
הקושי הוא תגובה פנימית לסיטואציה מסוימת שפגשנו. והקושי, התחושות והמחשבות הם כולם מטבעם זמניים, משתנים וחולפים. אז למרות שבחרנו לא להיאבק בקושי ולא פעלנו להפסקתו הוא תמיד תמיד תמיד יחלוף.
קשה לראות מעבר לגל, כשהכל מציף והקושי מכסה לגמרי את הראש והכל שחור.
ולכן ברגעים שכאלה אפשר לקרוא ולהיזכר.
ולפעול כמובן (:
