על אמונה, כוונה ויוגה מאת סיגל ביבר

למי שאינו מאמין
קשה לחיות השנה.
השדות מבקשים ברכה
הים מבקש אמונה
ואתה אינך מבקש דבר.

ל. גולדברג

לקראת ראש השנה אני נוהגת לעצור ולהתבונן על השנה שחלפה. מציינת מה היו האירועים המרכזיים המשמעותיים, מה למדתי, על מה אני מודה ומה אני רוצה לזרוע לקראת השנה החדשה.

השנה העצירה וההתבוננות כרוכות בהרבה כאב ואבל. כל כך הרבה אירועים כואבים, מוות וסבל היו בה. בשנה הזו נוכחנו באופן ישיר באמת האבסולוטית שכולנו יודעים אבל לא באמת חיים על פיה – כמה הכל משתנה זמני וחולף וכמה אין לנו שליטה על דבר. 

הרבה מאוד המצאות של העידן הנוכחי נועדו לספק לנו חווית שליטה באמצעות ידע. למשל: וייז – מה מצב התנועה ומתי אגיע ליעדי, או תחזיות מזג האוויר/מצב הים – מה ללבוש והאם יש גלים שמתאימים לגלישה.

כולנו יודעים שזו אשליה של שליטה. זוהי בורות. 

החיים הוכיחו שוב שאין לנו שליטה. ומה שהשנה האחרונה לימדה אותנו זה את הידע המדויק הזה בהתנסות הישירה. חוינו את האמת במלוא עוצמתה.

לא אחת אני פוגשת בסטודיו שלי מתרגלים שהשנה הזו הציפה אותם בייאוש. אם אין שליטה, אז מה הטעם לנסות? אחדים מנסים טקטיקות של בריחה והימנעות למשל התנתקות מאמצעי תקשורת או נסיעה / מעבר לחו”ל כאשר אלו נעשית מתוך פחד או בריחה (ראגה ודבשה) ולא מתוך בחירה מודעת. אבל האמת היא שאי אפשר לברוח מהחיים. הם משיגים אותנו בכל מקום.

זה הזמן להתבונן לחיים בעיניים ולחקור (סאמיאמה) – האמנם אין לי שליטה על דבר? 

החקירה הזאת מגלה שיש שדה אחד שבו יש לנו יכולת שליטה מובהקת ומתוך כך הרבה אחריות והשפעה. תשומת הלב היא הדרך שלנו לא לשלוט אבל להשפיע. מסתבר שלמרות שאין לנו שליטה יש לנו אחריות מלאה על חיינו. ביכולתנו דווקא כן להשפיע ולשנות. ודרך היוגה מדברת על בחירה, זו בדיוק צומת ה T שאנחנו מתבקשים לעמוד מולה ולבחור.

לבחור מה להזין ולחזק ומה לנטוש. במילים אחרות – השליטה שלנו בתשומת הלב היא המפתח בבחירה הזאת. וכשיש יכולת בחירה יש חופש. (אבהיסה ואירגיה)

כדי לעשות את המהלך הזה – לנטוש את הייאוש העולה בתוך הגופנפש שלנו ולכוון את תשומת הלב אל השינוי אותו אנחנו רוצים להשיג נדרש מאמץ (טאפאס, ויריה). ואנחנו כבר יודעות ששינויים מצריכים עבודה מתמדת וטובה לאורך זמן. 

הבחירה הזאת שדורשת מאמץ שוב ושוב נשענת על אמונה (שרדהה).

והאמונה בדרך היוגה מתפתחת מתוך התרגול. זוהי בעצם ידיעה עמוקה שמתבססת מתוך היוכחות חוזרת שהדרך הזאת מיטיבה. התרגול שלנו מוכיח שיש לנו שליטה בתשומת הלב, ושזו נדרשת לשם פעולה מודעת שאינה אוטומטית. מתוך כך מתאפשר לנו לחזור למצב של עצירה והתבוננות ולמודעות להתגלות מתוך התבהרות פנימית. 

אפשר להתבונן לאחור ולראות מה למדתי מהשנה הזאת וכיצד הידע הזה יכול לשרת אותי ביישומו ע”י פעולות בשנה הקרובה. 

למילה “סנקלפה” בסנסקריט יש תרגומים רבים: כוונה, רצון עז, החלטה נחושה, מחויבות. 

סנקלפה היא זריעת הכוונות הטובות שלי לשנה הבאה. היא מייצגת את החיבור שבין האמונה והפעולה, בין הידיעה הפנימית להתממשות שלה בחיינו. היא הבאת מודעות ערה, כמו מגדלור או מצפן שיכוון את הפעולות שלנו. היא מזכירה לנו שכוח השינוי נמצא בידיים שלנו (האחריות וההשפעה) וזו הדרך שלנו לכוונן את מיתרי חיינו. 

סנקלפה היא היכולת לנסח את הכוונה המיטיבה שלנו ולנתב אליה ובאמצעותה את תשומת הלב והאנרגיה דרך פעולות מיטיבות. היא ההזכרות (סמריטי) שכל אחד ואחת מאיתנו שואפים לטוב וכך כל הברואים ובאחריותנו המלאה לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים כדי לאפשר את הטוב הזה. 

זו גם ההזכרות הצנועה שאין לי אחריות על פירות הפעולות שלי, כי אין לי שליטה על מה שקורה עולם התופעות. אבל, השינוי המתחיל בתוכי ובפעולות שלי, בלתי נמנע שיהיו להם אדוות.

ולמי שרוצה – חוזרת אל השיר:

למי שאינו מאמין
קשה לחיות השנה.
השדות מבקשים ברכה
הים מבקש אמונה
ואתה אינך מבקש דבר.

למי שאינו מאמין קשה לחיות השנה – אני מאמינה שיש דרך, שאני על הדרך ושהדרך מיטיבה. זו אמונה שנולדה מוך התרגול.

השדות מבקשים ברכה – כולנו מבקשים ברכה. הגופנפש שלנו הוא השדה ואנחנו יודעי השדה, כפי שמופיע בבהגווד גיתא. 

הים מבקש אמונה – אנחנו הים וגם גלי הים. גם המהות וגם הצורה. הים, המהות האינסופית “מבקשת” שנזכור זאת.

ואתה אינך מבקש דבר – המודעות אינה צריכה דבר. היא מלאה.  הכל ברכה. הכל משרת אותנו בדרכנו לגילוי האמת ופעולה על פי אמת זו. 

להרבות טוב בעולם ולשרת באי אנוכיות – בהקטי. 

שתיהיה לכולנו שנה טובה ומיטיבה.