הסתיו של הגוף – על הזדקנות ויוגה בגיל 42 מאת שרון פלקון

הסתיו הוא זמן של שינוי. הצבעים מתחילים להשתנות, האוויר מתקרר, והטבע מתחיל להכין את עצמו לחורף. זהו זמן שבו אנו נדרשים להאט, להתחבר מחדש, ולהתמקד במה שחשוב באמת. וכך, בגיל 42, אני מוצאת את עצמי, בדיוק כמו הסתיו, נכנסת לשלב חדש בחיים.

ההכרה שלנו מהרגע שאנחנו נולדים ועד הרגע בו אנחנו מתים נשארת ילדותית. מדוע? כי ככה היא פועלת וזה הטבע שלה. לעד היא תרצה לפעול מתוך מה שנעים לה ולדחות את מה שלא “בא לה טוב” ותמיד תצטרך מבוגר אחראי שישגיח עליה לא לפעול מתוך הנטיות האלו.

הטבע של ההכרה יכול מאוד לתעתע. במיוחד כשהגוף מתחיל להתבגר ואז לעיתים נוצר פער בין מי שאנחנו לאיך שאנחנו תופסים את עצמנו / הסביבה תופסת אותנו. רוצים להישאר “צעירים לנצח” ומפחדים להתבגר כי באמת משהו בפנים מרגיש לנו עדיין ילדי וצעיר. כמו עץ בסתיו שמשיל את עליו כדי להתכנס ולהתחזק לקראת החורף, גם אנחנו נדרשים לפנות מקום לדברים חדשים ולהתאים את עצמנו לשינויים. לשחרר את הציפיות מהגוף שהיה לי בגיל 20, לשחרר את הרצון להחזיק בכל דבר, ולאפשר לעצמי לנוח ולהתחדש

אם אנחנו לא במודעות על זה, וממשיכים להתנהל כאילו גם הגוף שלנו עדיין צעיר אנחנו עלולים לפספס את הצרכים והתנאים הנכונים שיש להעניק לו. בגיל זה, הגוף מתחיל לשלוח סימנים של שינוי. האנרגיה כבר לא מה שהייתה, הגוף דורש יותר תשומת לב וטיפול, והאיזון שלנו נעשה קריטי יותר. 

הזנה מדויקת יותר, הנעה יומיומית של הגוף, מדיטציות ושינה טובה ובעיקר שימת לב לתנאים (חלקם יהיו חדשים) שהגוף שלנו דורש. 

נדרשת כאן מידה של התבגרות והתפכחות וחמלה כלפי עצמנו. לראות את השינויים שקורים לנו ועם זאת להחזיק ראייה גם על הכמיהה לנעורים ואולי על תחושת העצב על מה שהיה ולא יחזור שוב. 

הטבע הולך בכיוון אחד, וככל שנשכיל לראות זאת כך יהיה לנו קל יותר לשאת את השינויים בחיינו. ולראות שיחד עם הגוף שקמל מגיע גם ניסיון וחכמת חיים שאולי רובנו לא היינו יכולים לקבל לולא הלכנו את הדרך- כדרך הטבע. זה הנתיב שלנו.

כמו שכתוב בבהגווד גיטה: “מי שממלא את חובתו מבלי לחפש את הפירות, הוא יוגי אמיתי, לא זה שמוותר על האש או על הפולחן” (בהגווד גיטה, פרק 6, פסוק 1). בגיל הזה, אני לומדת למלא את חובתי כלפי הגוף והנפש, מבלי לצפות לתוצאות מסוימות, אלא מתוך קבלה ובגרות אמיתית.

הסתיו הוא גם זמן של קבלה – קבלה של השינויים שחלים עלינו, גם מבחוץ וגם מבפנים. באמצעות היוגה, אני לומדת לקבל את הגוף המשתנה, את המחשבות והרצונות שמתחלפים, ולמצוא נחת במה שיש. כל נשימה בתרגול מזכירה לי להיות נוכחת כאן ועכשיו, בלי להצטער על מה שהיה ובלי לדאוג לעתיד.

אז, בואו נאמץ את הסתיו עם כל משמעויותיו, וניתן ליוגה להוביל אותנו בדרכי ההתחדשות והקבלה.