חגי תשרי מאת נתי רכט

בתרבויות אחרות לפני שמסתיימת השנה נהוג לספור לאחור ולהתנשק. זו דרך נחמדה  להתחיל שנה חדשה. ביהדות התהליך ארוך, מורכב ומעמיק יותר. השנה החדשה ביהדות היא תהליך שנמשך כמעט חודשיים. מפתיע?

אז כך. השנה החדשה מתחילה בכלל בחודש אלול, חודש שלם שבו מתבוננים לאחור על השנה הקודמת, מבחינים בטעויות שעשינו, בדברים שלא דייקנו בהם ומדייקים את דרכינו לקראת ראש השנה והשנה החדשה העומדת בפתח ואז מגיע ראש השנה:

בתפילות של ראש השנה נהוג לומר: ״היום הרת עולם״. כלומר היום הסתיים ההריון ונולד העולם. בעצם חוגגים יום הולדת לקיום הזה ונשאלת השאלה: האם באמת השנה גדלנו? צמחנו? התפתחנו?

בראש השנה טובלים תפוח בדבש ומאחלים: ׳שנה טובה ומתוקה׳ ובקהילות שונות התפתחו מנהגים שונים של אכילת מאכלים תוך כדי איחולים לשנה החדשה.

זו הזדמנות טובה לכוון את תשומת הלב שלנו ולדייק לאן מועדות פנינו.

אבל כאן לא מסתיים תהליך תחילת השנה. מיד בתום ראש השנה מתחילים עשרת ימי התשובה:

עשרה ימים של התבוננות, תשובה ושיבה פנימה למהות, אל המקור.

ימים אלו מסתיימים ביום הכיפורים ואז שבים ומביטים אחורה על השנה שעברה, מאפשרים לעצמנו להתחרט על הטעויות, על ההחמצות, ולקבל על עצמנו להתנהל אחרת בשנה הקרובה. זה יום של התעלות. זה יום שמתנתקים בו מהרגלי היומיום: מוותרים על אכילה ושתייה, על תענוגות הגוף ועוסקים ברוח. שרויים בתפילה ותיקון. ‏

מיד בצאת יום הכיפורים נוהגים להתחיל לבנות את הסוכה: ״זריזים מקדימים למצוות״. לא מתמהמהים וניגשים ישר לעשייה הבאה – חג סוכות. חג הסוכות יותר מכל חג עברי אחר מזכיר לנו את הזמניות והארעיות שלנו בקיום הזה. אנחנו רגילים לחיות בבתים עם קירות יציבים וקורת גג מעלינו. בחג סוכות יוצאים לחגוג את החג דווקא בסוכה. הסוכה חייבת להיות ארעית. יש דפנות מהצדדים וסכך מצמחים מלמעלה, גשם יכול לחדור אל הסוכה, היא לא בטוחה והיא לא תשרוד לאורך זמן.

דווקא אז מצווה תורה ״ושמחת בחגך והיית אך שמח״. בתוך הזמניות ובתוך הארעיות מוצאים את השמחה ומבינים שהיא לא תלויה בנכסים החומריים שלנו. השמחה היא מהותית לעצם קיומנו.

כחלק ממנהגי החג, קיימים גם ארבעת המינים. יש פרשנויות שונות לגבי המשמעות שלהם ואת הפרשנות הזו אני אוהב במיוחד: הלולב הוא כמו עמוד השדרה. האתרוג מזכיר בצורתו את הלב, הערבה מסמלת את השפתיים ועלי ההדס דומים לעיניים. הגוף שלנו והחושים שלנו כולם מסומנים בארבעת המינים. הרגעים שבהם עמדנו זקופים והרגעים שהתכופפנו מדי, הלב שלנו שלעיתים מלא באהבה ולעיתים ברגשות אחרים, המילים שאמרנו, המבט בו הבטנו על הדברים.

בסוכות מחזיקים את ארבעת המינים קרוב אלינו, למרכז. ואז במהלך התפילה מרחיקים אותם קדימה, לצדדים ואחורה ומנענעים אותם ואז מחזירים אותם אל המרכז. אולי זה מסמל את טלטלות החיים שלנו. החושים שלנו נשלחים קדימה, לצדדים, לאחור ומטלטלים. אבל שוב ושוב אנחנו חוזרים למרכז אל המקום היציב, המתבונן, המודע, ומתוכו פועלים בקיום הזה. ושוב טלטלות החיים האלה, ושוב שבים אל אותו מקום יציב וקבוע.

חג הסוכות מסתיים בשמחת תורה. חג שמחת תורה הוא חג מתוק שאין בו בכלל איסורים מהתורה וגם אין פעולה שצריכה לעשות בו. שם נוסף לחג הוא ׳שמיני עצרת׳, אומר המדרש שכאילו באנו להתארח אצל המלך והגיע הזמן לקום וללכת והוא אומר ׳תישארו איתי עוד יום. חג הסוכות נגמר וכבר לא יושבים יותר בסוכות אבל עדיין נשארים בעוד יום אחד אחרון של חג. חג שמסכם את כל תקופת החגים. ‏

במהלך השנים הפך חג ׳שמיני עצרת׳ לחג ׳שמחת תורה׳. בכל שבת קוראים בתורה פרשה אחת מפרשות השבוע. בחג מסיימים לקרוא את הפרשה האחרונה בתורה – ׳וזאת הברכה׳ ומתחילים מיד לקרוא בפרשה הראשונה של התורה – פרשת ׳בראשית׳. הלימוד של התורה אף אף פעם לא מפסיק. מסיימים ומיד מתחילים לקרוא אותה שוב, מההתחלה. בחג שמחה תורה נוהגים להוציא את כל ספרי התורה שבבית הכנסת מארון הקודש ולרקוד איתם. זה לא חג של לימוד התורה כמו חג השבועות-חג מתן התורה, זה חג של שמחת תורה. שמחה בתורה, שמחה במסורת היהודית, שמחה ברוח הזו שליוותה את אבותינו לאורך כל הגלויות והיא מלווה גם אותנו בדור הזה. בשמחת תורה שמחים בתורה ובדרך ההיסטורית שצעדנו לאורך כל ההיסטוריה. התהליך שערך חודשיים מגיע כעת לסיום. חודש אלול הוביל אותנו לראש השנה, ליום הכיפורים, לחג הסוכות ולשמחת תורה ובשמחת התורה תוך כדי ריקוד עם התורה היהודית אפשר להתחיל את השנה החדשה.
שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה, שנת צמיחה והתפתחות.