לחיות – נתי רכט
שיאה של התפילה היומית המסורתית היהודית היא בתפילת העמידה. עומדים דוממים ומילות התפילה זורמות בלי קול.
יש שם בהתחלה קטע נפלא ומפתיע: ״מחיה מתים, אתה רב להושיע. ברוך אתה ה׳ מחיה המתים.״
אולי יש פה התייחסות לגלגולי נשמות. לא יודע, לא מבין בזה.
אך אני כן מבין ויודע שגם בחיים האלו יש רגעי חיים ומוות. קדמו לי פרשנים ומורי דרך שהצביעו על כך שהתפילה הזו מתייחסת אלי ואל חיי, שלפעמים אני חש מלא חיות ולפעמים מהלך פה כמת. ואז פורצת התפילה ״מחיה מתים – אתה רב להושיע!״ וההודיה ״ברוך אתה…מחיה המתים.״ למרות הרגעים שאני חש פה מת, אפשר לשוב ולחיות, להתנער ולקום, לצמוח ולגדול.
מעגל החיים והמוות הזה – גם בתוך החיים עצמם – נקרא סמסרה. ושני המצבים ארעיים ומשתנים – לפעמים חשים מלאי חיים, ולפעמים חשים חסרי חיות.
היוגה אומרת שאפשר לצאת ממעגל הסמסרה – ממעגל החיים והמוות.
איך? כשמפסיקים את ההזדהות עם מצבי החיים המשתנים ובמקום זה מתבוננים במודעות על ההשתנות הבלתי פוסקת. במקום למקד את תשומת הלב בתחושת החיים או בדכדוך מתחושת המוות, חווים את היכולת להתבונן ולהבחין ביני המתבונן/ת לבין התנועות בהכרה.
יכולת ההבחנה הזו משחררת אותנו מהסבל של רגעי חוסר החיות ותחושת המוות בחיים, וגם משחררת אותנו מהפחד שרגעי החיות יאבדו ויעלמו.
היא מזכירה לנו את ארעיות הגלים ההכרתיים האלו ואת העובדה שאני – במהותי – לא זה ולא זה. אני המתבונן/ת בהם.
שנמשיך להתבונן, לגלות ולצמוח.