תודעה, מודעות, הכרה
לאחרונה קראתי דיווח בעיתונות על הצהרה חדשה, שפרסמו חוקרים מובילים בעולם, בה טענו שלבעלי חיים יש תודעה, ולא הצלחתי להבין מה בדיוק טוענים כיום החוקרים שיש לבעלי חיים: רגשות, מחשבות, זכרונות, יכולת חשיבה, זהות עצמית, מודעות. כל אלה ביחד או רק חלק? כשהעמקתי בכתבה, אי ההבנה שלי רק גברה: הוזכר בה מגוון גדול של מחקרים מתחומי ידע שונים, שזרקו את מחשבתי לכיוונים רבים. אז נזכרתי בתחושה דומה של אי הבנה כשקראתי ספר אקדמי עב כרס ששמו “מהי תודעה”. אי הבנה דומה קיימת גם בטקסטים בתחומי יוגה ובודהיזם, בהם המילה תודעה נפוצה מאוד.
ניתן לחשוב שאי הבנה זו מקורה בעצם העיסוק בתחום לא מוחשי כמו ‘הנפש’ או שזו רק בעיה של הגדרה, תרגום וסמנטיקה. אולם, כשמעמיקים לחקור מבינים שאי ההבנה של המילה תודעה, ולמעשה עצם השימוש במילה תודעה, הם ביטוי לאי הבנה מהותית בקיום האנושי, שחכמי היוגה זיהו אותה כבר לפני אלפי שנים, ושמו אותה בלב דרך היוגה השלמה. הם כינו אותה avidya, שכאן נתרגם ידע שגוי (תרגומים נוספים: בורות, אי-ידיעה, חוסר ידע, הבנה מוטעית).
אז מהו ידע שגוי זה ומהו הידע הנכון, איך רוכשים אותו ומה חשיבותו?
ההבחנה המהותית ביוגה היא בין שתי ‘ישויות’ שונות לגמרי: עולם התופעות (prakriti) והמודעות (purusha). עולם התופעות הוא כל אינסוף האובייקטים המשתנים הזמניים והחולפים הנתפסים בהכרה שלנו. ואילו המודעות, שאינה אובייקט, היא אחת והיא קבועה ונצחית. ביוגה סוטרה מסביר פטנג’לי שהידע השגוי הוא אי ההבחנה הבסיסית בין שתי ישויות אלה, ולמעשה הוא הבנה מוטעית כאילו קיים רק עולם התופעות ואין בלתו. באופן ספציפי יותר, האדם אינו מבחין בין ההכרה שלו, שהיא חלק מעולם התופעות, לבין המודעות, ולמעשה מזהה את עצמו עם תחושת המודעות (האני) שבהכרתו. ההכרה היא מכשיר לידע (ידע במובן הכי רחב שאפשר לחשוב עליו, כולל התנסויות, חוויות, לימוד, חינוך וכו’) והיא כוללת את כל אוסף המנגנונים לרכישת ידע, שמירתו ושימוש בו. המודעות היא ‘העצמי’ שמתבונן בהכרה.
לפי היוגה, הידע השגוי הוא השורש של הסבל. דרך היוגה השלמה מכוונת כידוע לשחרור מלא מסבל, ולכן בלב דרך היוגה נמצא הטיפול בשורש הסבל, כלומר תהליך הרכישה של ידע נכון, הטמעתו ויישומו. וכך בהמשך היוגה סוטרה, מסביר פטנג’לי שרכישת הידע המבחין (viveka-khyati) בין ההכרה (ותחושת המודעות) לבין המודעות, הכרחית לשחרור המלא מסבל. רכישת הידע המבחין אינה רק באמצעות לימוד תיאורטי, אלא תוצאה של התנסות ישירה המגלה את המודעות, ושל תרגול מתמשך וחקירות, המראות את ההבדל בין הטבע המשתנה של האובייקטים בהכרה לבין הטבע הקבוע של המודעות. כך למשל, המתרגל רואה את הרגשות המחשבות והתחושות הרבות והמשתנות שלו ורואה שהוא תמיד אותו אחד. יישום הידע המבחין הזה להתנהלות בחיי היום יום מוביל לשחרור מסבל. המשמעות היא שהאדם מזהה את עצמו עם המודעות הקבועה ולא עם הרגשות והמחשבות המשתנים, וממקום יציב זה הוא מסוגל לפעול בעולם באופן מודע ומועיל, ולא באופן אוטומטי ולעיתים מזיק מתוך רגשות ומחשבות.
לסיכום, ראינו שהמילה תודעה מייצרת אי הבנה שאינה שטחית, אלא משקפת ידע שגוי, שהוא מושג מרכזי בדרך היוגה. לכן, מי שהולך בדרך היוגה השלמה וכבר רכש את הידע הנכון, מוותר על השימוש במילה תודעה, ומחליף אותה בצמד המילים מודעות והכרה, המבחינות בין שני אלמנטים בקיום האנושי השונים בטבעם. החלפה זו אינה סמנטית, אלא משקפת את רכישת הידע המבחין בין שני האלמנטים, וגם את יישומו לפעולות מודעות ומועילות בחיי היום יום.
ניתן לצפות בגלית לוין משוחחת על אותו נושא בערוץ היוטיוב של עמותת קדן בקישור:
