ריטריט ויפאסנה – קשיים וטעויות נפוצות

ריטריט ויפאסנה יכולה להיות זמן אינטנסיבי ומאתגר וחשוב שנקפיד לקבל הנחיות ממורה מוסמך שבעצמו התנסה בריטריטים של שתיקה, עבר דרך הקשיים שלהם, קיבל תובנות מהם, יישם ביום יום ולכן מסוגל להעביר את הלימוד באופן הבהיר והמדוייק ביותר.

מעניין לציין כמה אתגרים וטעויות נפוצות שאנשים נתקלים בהם בזמן ריטריט ויפאסנה:

האתגר הפיסי בעקבות המדיטציות הרבות בריטריט ויפאסנה 

תרגול המדיטציה דורש ישיבה ממושכת ולמי שאינו רגיל בישיבות, המאמץ הפיזי יכול להתבטא בכאבי גב, עורף וברכיים. על מנת להקל על האתגר הפיזי מומלץ לתרגל תנועה והרפיה פעמיים ביום. לרוב, הקושי נובע גם מהמחשבה השגויה שבריטריט חייבים לשבת ישיבה מזרחית על הרצפה ושאסור לזוז כלל במהלך הישיבה. התפיסה הזו שגויה שכן ההנחייה הראשונה לישיבה למדיטציה היא שעל הישיבה להיות יציבה ונינוחה ולכן כל אחד מתאים את סגנון הישיבה ליציבות ולנינוחות שלו. ניתן לשבת על כסא, ניתן לשבת עם רגליים ישרות, ניתן לעמוד ואפילו לשכב אם מצליחים לא להירדם. הצורך היחיד שלנו הוא שהישיבה תהיה יציבה ונינוחה כך שהיא לא תגזול מאמץ מיותר וכל תשומת הלב תוכל להיות מופנית לעבודה ההכרתית. מתרגלים רבים חושבים שאסור לזוז, כאילו שזו מטרת המדיטציה, אך זו טעות נפוצה. מותר ואפילו מומלץ לשחרר רגל או למתוח את הגב לרגע בזמן המדיטציה על מנת שאפשר יהיה להמשיך בתרגול. אם כל המדיטציה הופכת להיות מאבק ברגל שנרדמה או בגב הכואב פספסנו את מטרת התרגול ובזבזנו זמן יקר על מאבק עם הגוף במקום על אימון ההכרה שהוא תכלית ריטריט הויפאסנה.

אתגר השתיקה הארוכה בויפאסנה והבדידות של הריטריט 

אחד הדברים המעניינים שאנו פוגשים כשאנו מתחילים את השתיקה היא העובדה שההכרה אינה שותקת. אנחנו מיד נהיים מודעים לדיבור פנימי בלתי פוסק שללא הרף מתמלל את מה שאנו רואים, חושבים, פוגשים, מזכיר לנו דברים ששכחנו לעשות לקראת היציאה לריטריט, אומר לנו דברים על עצמנו ועל הסובבים אותנו, ובקצרה, לא נותן רגע אחד של מנוחה. טעות נפוצה שמתרגלים עושים זה לחשוב שהדיבור הפנימי הזה הינו בעייתי ולא אמור להיות, ולאורך כל הריטריט הם ינסו להפסיק את המחשבות, בין אם בזמן המדיטציה או בזמן הפנאי. אך עצירת הדיבור הפנימי אינה מטרת הריטריט וגם אינה אפשרית. בריטריט ויפאסנה אנו לומדים שיחד עם הדיבור הפנימי אנו מסוגלים לשלוט בתשומת הלב, ועל אף התנועה הבלתי פוסקת של ההכרה יש בנו מקום שקט ויציב שאינו מושפע מכמות המלל הפנימי.

דבר נוסף שנוצר בעקבות השתיקה והתרגול האינטנסיבי, הוא תחושה של בדידות ואף ניכור. מתרגלים רבים מרגישים לבד בתוך המדיטציות הארוכות בהן הם שוהים בעיניים עצומות. בנוסף, חוסר היכולת לשתף בחוויות הוא דבר מאתגר ולא שגרתי ומתרגלים רבים מפרשים זאת כתחושה של ניכור הנוכחת באוויר בזמן הריטריט. עם זאת צריך להבין שהעיניים המושפלות וההימנעות מתקשורת בין אישית הם לא תוצאה של התנכרות אלא תוצר של ההתכנסות פנימה. ללא התנאים הללו העבודה ההכרתית העמוקה לא תתאפשר. מי שמבין זאת מוצא בסופו של דבר את הבדידות בריטריט כדבר תומך גם אם מעט מאתגר.

אתגר התזונה הפשוטה והמצומצמת המוצעת בריטריטים של ויפאסנה 

דבר נוסף שאנשים חוששים מפניו כשהם חושבים על יציאה לריטריט הוא התזונה הטבעונית הפשוטה. בריטריט מוגשות לרוב רק שתי ארוחות ביום, ללא נשנושים באמצע. תזונה מאד שונה מחיי היום יום שלנו. עם זאת, באופן שמפתיע משתתפים רבים, הם מוצאים שהתזונה מייצרת קלילות פיזית, אנרגטית והכרתית, שאין תחושת רעב ושהאוכל מתעכל במהירות ובקלות. משתתפים רבים שמסיימים ריטריט מעידים כי הופתעו מאד מכך שהמזון היה משביע וטעים על אף פשטותו והיותו טבעוני ורוצים ליישם את אותם עקרונות התזונה בחיי היום יום שלהם. 

אתגר ההצלחה – החיפוש הבלתי פוסק אחר הויפאסנה 

משתתפים רבים בריטריט יחוו הירדמות בזמן מדיטציה ואי הצלחה בתרגול. לרוב, בתחילת הריטריט נגלה, שאנו לא מצליחים להחזיק מדיטציה שלמה ברצף ושוב ושוב אנו נרדמים או מאבדים את הקשב ומתעוררים לפתע עם הישמע גונג הסיום. מתרגלים רבים מרגישים כי ההירדמות היא בעייתית ושחוסר היכולת לשמור על קשב רציף הוא כישלון בתרגול. עם זאת, אנחנו צריכים להבין שבלתי נמנע להירדם בשלבים הראשונים של ריטריט ויפסנה משתי סיבות עיקריות – אנו מגיעים לריטריט מחיים מאוד עמוסים וכשלפתע יש קצת שקט ואין מחויבויות בלתי נמנע שהמערכת תנצל את ההזדמנות להנות מקצת שינה מתוקה גם אם זה באמצע ישיבה. בנוסף, ההכרה אינה מאומנת והחזקת הקשב לאורך זמן ללא גירוי חיצוני קשה עליה ולכן היא מתעייפת במהרה ונרדמת. לא ההירדמות ולא בריחת תשומת הלב הן בעייתיות לתרגול. הדבר הבעייתי ביותר הוא המחשבה שבתרגול צריך להצליח ושהדברים שציינו מעידים על כישלון. חשוב לזכור שמטרת התרגול בריטריט ויפאסנה אינה הצלחה אלא התמדה. החיפוש אחר הצלחה הינו טעות נפוצה. ההתמדה היא זו שמפתחת את היכולת ופיתוח יכולת הוא הדבר שאנחנו מחפשים. מי שמחפש הצלחה בתרגול יגלה שהוא אינו מתמקד בתרגול עצמו אל בתוצאותיו ולכן מפספס את כל האימון. אך מי שמבין שאין בתרגול המדיטציה עניין של הצלחה אלא רק של התמדה, גם אם הוא נרדם בכל תרגול או מאבד את הקשב פעמים רבות, כל פעם שהוא מתעורר ומחזיר את תשומת הלב לתרגול המטרה מושגת. זה הסוד הקטן מאחורי תרגול המדיטציה שנלמד בריטריט ויפאסנה.

אתגר החזרה לחיים מהריטריט ליום ליום 

אחד האתגרים הגדולים של ריטריט ויפאסנה מתרחש לא בזמן הריטריט אלא דווקא בסיומו מהרגע ששוברים את השתיקה, פותחים את הטלפון, נכנסים לרכב וחוזרים לשגרה. בלתי נמנע שעם החזרה לפעילות רגילה, אפילו עם המילים הראשונות שנאמרות לאחר זמן השתיקה, יתחיל זרם חדש של מחשבות בלתי פוסקות שיהיה בניגוד גמור לשלווה שנוצרה במהלך הריטריט. השלב הזה הינו מאתגר להרבה אנשים שכן השקט והשלווה שנוצרו באופן בלתי נמנע לאורך הריטריט נעימים מאד. טעות נפוצה בקרב מתרגלים היא המחשבה שניתן לשמור על השקט במהלך החזרה ליום יום או שהרעש החדש שנוצר פוגע בתועלת של התרגול. לכן, ההנחיה הניתנת ליוצאים מריטריט הויפאסנה היא לראות את זרם המחשבות החדש שנוצר, להבין את הבלתי נמנעות שלהן, לחייך אליהן ויחד איתן לחזור לשגרה. המאמץ לנסות לשמר על השקט יעשה יותר נזק מהרעש עצמו. הנחיה נוספת שחשוב לצאת איתה הביתה היא ההבנה שאיכות התרגול בבית לא תהיה זהה לאיכות ועומק התרגול שהגענו אליו בריטריט שכן בתוך כל עומס החיים ההכרה אינה שקטה והישיבה למדיטציה תהיה קשה משמעותית ולא נגיע לאותם עומקים של תובנות. לכן אין טעם לחפש את אותה חוויה שהיתה במהלך הויפאסנה אלא פשוט להסתפק בהתמדה בתרגול בבית למשך 5 דק’ כל יום וליישום של התובנות שהשגנו בפעולות בעולם. כתמיכה נוספת אפשר תמיד לצאת לריטריט יום קצר המציע שתיקה למשך מספר שעות, התנתקות מהטלפון לרגע והעמקה מחודשת בתרגול. אם נעשה זאת נראה את פירות הויפאסנה ממשיכים איתנו מהריטריט לחיי היום יום.